<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קט"ז</h1>
<h2>דף כז.</h2>
ירושלמי [פ"ג ה"א] רבי חייא בר אבא אזל לחמון יהבו ליה דינרים למיפלג ליתמי ולארמלתא נפק פלגינהו לרבנן צריך להפריש אחרים תחתיהם או אין צריך. ר' אבא בר ממל אמר צריך ר' אילא אמר אינו (אינו) צריך רבי זעירא אמר צריך רבי יוסי אמר רבי אליעזר אומר אינו צריך רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנניא כל המצות עד שלא נתנו לגזברים רשאין לשנותם משנתנו לגזברים אינו רשאי לשנותן נראה כי רבי יעקב בר אחא בא לסייע דברי מי שאומר צריך להפריש אחרים תחתיהם כלומר שלא יפסידו היתומים והאלמנות שהופרשו להם המעות (ושלמו) [וישלמו] להם מן הנדבה [מה] שהיו הרבנים נוטלים ממנה לפי שלא כדין עשה רבי חייא כשחילק אותה להם הואיל וליתומים ואלמנות נתנו מתחלתן כך נראה לי. אלא שיש לבעל הדין לחלוק ולומר מפני שרבי חייא בר אבא מדעת עצמו עשה שלא מדעת בני העיר אבל אם עשה (כדעת) [מדעת] בני העיר לא היה צריך להשלים אחרים תחתיהם אלא שאין הדעת מקבלת ואין השכל מורה כן שיהיו הצבור יכולים לגזול נדבתן של אלו וליתן לאלו כדי שיחסרו אלו שנתייחדו להם הנדבה מתחלה.
